בזמן שהתקרה נחה מהיציקה שלה ניצלנו את הזמן ויצאנו לבחור ריצוף, קרמיקות וכלים סניטריים (שזה כמו להגיד שאובמה שזוף). בהמלצת לימור האדריכלית ה(זהירות פרסומות סמויות לפניך)נהדרת שלנו נסענו למרצפות פקיעין ב…פקיעין ולרמא קרמיקה בכרמיאל.
ובכן הגענו ב-12 לפקיעין (לא לפני שתקענו פיתה דרוזית עם לבנה מקורית {המ' פתוחה והו' שרוקה} אצל היהודיה הזקנה ההיא). במטרה לעשות סיבוב תכליתי ולהמשיך לחנות הבאה, כמה זמן זה כבר יקח? חצי שעה? שעה? בקטנה.
את פנינו קידם בברכה עיסא, דרוזי חביב המתנשא לגובה 2.05 ששערו הכסוף משוך לאחור והוא נוטה לחכך את ידיו בשביעות רצון מידי כמה דקות (רק בסוף הבנתי למה), שהציע לנו להסתובב קצת לפני שנתחיל. עכשיו, בגלל שידענו מראש (או חשבנו שאנחנו יודעים מראש) לקראת מה אנחנו הולכים החלטנו על תקציב מסויים שאין לחרוג ממנו.
–הפסקה מתודית קצרה
כנתיני המערב הקפיטליסטי גדלנו על ברכי ההנחה שתחרות ומבחר הם דברים חיוביים הבאים לטובת הצרכן. יש מבחר גדול, הצרכן יבחר את מה שהכי טוב ומתאים עבורו. ובכן חברים, טעות. ככל שהמבחר גדל, הבלבול גדל והקניה עלולה להיות לא טובה אם בכלל תהיה קניה.
בספרו The Paradox of Choice: Why More Is Less, כותב בארי שוורץ
אנשים כל כך מוצפים במבחר גדול של מוצרים שיש לזה שני אפקטים מרכזיים: במקום לשחרר אנשים הבחירה משתקת אותם. עם כל הבחירות שיש לאנשים הם אולי יבחרו טוב יותר אבל הם ירגישו הרבה יותר גרוע. כשיש כל כך הרבה מבחר, ואף בחירה אינה מושלמת, קל לדמיין שתמיד יש משהו טוב יותר שיכלנו לבחור בו.
אנחנו לא מצפים להרבה כשיש שני זוגות מכנסיים שעומדים לבחירה. אבל אם יש מאות זוגות כאלו, הציפייה מהזוג שנבחר היא שהוא יהיה לא פחות ממושלם. בסופו של דבר אנחנו לא מרוצים מבחירה שהיא טובה יותר בגלל מבחר גדול של זוגות, בהשוואה לזו שעמדה בפנינו עם מספר הרבה יותר קטן של זוגות מכנסיים. אם בחרנו לא טוב כשהיו בפנינו רק שני זוגות, אז זו אשמת העולם. אם בחרנו לא טוב מתוך 200 זוגות, זו אשמתנו.
תחשבו על זה שנייה, הבחור פשוט צודק. ולא צריך קרמיקות כדי להבין את זה, מספיק המבחר של התחבושות עם הכנפיים בסופר.
–ההפסקה נגמרה
בחזרה לאולם התצוגה בפקיעין. אחרי חצי שעה של 'הסתובבות' עיסא הצטרף אל האישה ולימור והדריך ונווט אותן במבחר אינסופי של מרצפות. איפה אני הייתי? שאלה מצויינת! אני נגררתי אחריהם מזוגג עיניים במצב 'נוכחות גופנית בלבד'. תארו לכם אולם תצוגה עם מאות מוצרים שונים אחד מהשני בפסיק של הפיגמנט, אין סיוט גדול מזה, עבור הגברים לפחות.
האישה, שיאמר לזכותה הזהירה אותי מראש, לא נתנה למבחר לבלבל אותה ונמשכה כמו עש למרצפות הכי יקרות יפות שהיו לעיסא להציע. על התורכיות היא ויתרה מיד ועל הסיניות אפילו לא טרחה להסתכל. באורח פלא הסתובבנו רק סביב הספרדיות והאיטלקיות הנהדרות. "עזבו כרגע את המחיר", המהמ עיסא, "כשנגיע לחשבון נסתדר…"
וכך אחרי שלוש שעות ורשימה ארוכה של ברזים, מרצפות, אינטרפוצים ואסלות מונובלוק בצבע פרגמון, התיישבנו מול עיסא לחישוב הסופי. הוא מתקתק על המקלדת ואני מרגיש כמו ב'נתנה תוקף', עוצם עיניים ומתפלל רק שלא יעבור את הסכום, רק שלא נאלץ לחרוג מהתקציב…
עיסא מחשב את קיצנו לאחור
בחיוך נוצץ הרים אלינו עיסא את עיניו והניח דף מודפס לפנינו, חיפשתי את השורה התחתונה. לא היה קשה למצוא אותה היא הייתה היחידה עם חמש ספרות בסופה ובלי שום נקודה עשרונית (ניר, אל תתחכם). חמשת הספרות חרגו בהרבה מהתקציב שלנו אבל לפני שהספקנו להגיב החליף עיסא את הספרה הראשונה מ-5 ל-4 ומילמל משהו על סטוקים והנחת קבלן.
הרגשתי שהברזל חם וזה בדיוק הזמן לתת דרור לסוחר שבי. "שמע חביבי", אמרתי, "תן עוד הנחה, אני בטוח שאתה יכול". עיסא לא קיבל את זה ברוח טובה כל כך והודיע שמכאן הוא לא מוריד אפילו שקל. חחחח נחרתי בבוז, אם בזאר תורכי אז עד הסוף. אך בזוית העין ראיתי את האישה מביטה בי במבט ששמור אצלה לאירועים מיוחדים ולא מהסוג השמח.
"זה הכי טוב שלך?", היא תאמר לי בעוד חצי שעה באוטו, "היית צריך לעורר אצלו אמפטיה ולדבר על הקושי שלנו, לא לעצבן אותו עם אמירות מטופשות". זאתי סוחרת אמיתית, עוד בפולין היא הייתה סוחרת.
מה קרה אחר כך? נסענו לרמא קרמיקה בכרמיאל. מה קרה שם? אותו הסיפור בדיוק – ראית אחד ראית את כולם.
עריכה מאוחרת:
למעיישה הסתפקנו בשתי הצעות מחיר ולא קנינו כלום
דרך אגב לתושבי צפון הגולן – יש סניף של מרצפות פקיעין במג'דל שמס
מג'דל זה בארץ?
אז מה נהיה למַעיְשה? יש כלים סניטריים בסוף, או שתסתדרו בלי???
וואלה צודק, הוספתי שהסתפקנו בהצעות מחיר.
דווקא להסתדר בלי זה רעיון לא רע בכלל… בטון חשוף זה נורא מודרני
מעולה!!
המסקנה: בפעם הבאה תוותר מראש ותתן לאשתך שתח' לנהל את העניינים זה אבוד מראש ממילא..
היא לא מחכה שאני אתן לה
ממתי מושבניקים צריכים כלים סניטריים? (היינו בשבת האחרונה בנוב ותאמינו לי – לפי הריח – לפחות לחצי מהאנשים בנוב אין כלים סניטריים)
מי אמר שהאופציה הזו כ"כ גרועה? ע"ע "זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך".
אמרת ולא ידעת מה אמרת. הציטטה הזו של רבי חנין מתייחסת לפרשת תולדות, היא פרשת הבר מצווה שלי
איך אתה זוכר את זה??? אתה רוצה להגיד לנו, שזוהי הסוגייה בה העמקת (…) בדרשת הבר מצווה שלך? (-:
נ"ב: זה כבר עוד מעט, רשמנו לפנינו לא לשכוח לשלוח פרחים (או כלים סניטריים – מה שיהיה דחוף יותר באותה נקודת זמן) במועד
אהבתי מאוד – מצחיק