ואז זה קרה. באמצע הסלון נגמרו המרצפות ומה שהיה יום עבודה שגרתי הפך באחת לקטסטרופה או כמו שאומרים אצלנו בחייל "מגדל, כאן דיפלומט. יש לנו בעיה!"
קצת רקע למי שהצטרף זה עתה. את הריצוף רכשנו בפקיעין מעיסא המוכר הגבוה והחביב, כאשר אנחנו נפרדים מערימת שקלים שיכולה לפרנס אמא חד הורית ושני ילדיה הקטנים במשך חצי שנה, לא כולל מגפיים חדשות "כי הישנות שלי כבר ממש שחוקות."
את הריצוף, הקרמיקה וכו' רוכשים על פי מטראז' הבית בתוספת ספייר של כ-5-10 אחוז, תלוי כמה קפדנית האדריכלית שלכם. כך עשינו והזמנו 180 מטר ריצוף איטלקי משובח.
לפני כשבועיים הגיעה המשאית עם משטחי הריצוף ואני כמו סוחר טוב נעלתי נעלי עבודה, בוססתי בבוץ וספרתי קרטון קרטון או כמו שאמר פעם ספי ריבלין "אני מאמין לכולם, אני רק בודק". (3 משטחים של 40 קרטון + 10 קרטונים בתפזורת) * 1.4 מרצפות בקרטון = 182 מטר. וואלה יצא איתנו לארג', עיסא. חתמתי על תעודת המשלוח ושחררתי את הנהג. עד כאן הרקע.
"נגמרו לו המרצפות ואיציק אומר שחסרים 30 מטר" רעד קולה של האישה בטלפון ואני נכנסתי למצב שאצלנו בחייל מכנים "פאניקה בתא". הרי בכל פרוייקט בניה יש הנחת עבודה סמויה שמתישהו מישהו יעקוץ אותך בהיקף מסויים והנה זה קרה, בהוה דידי עובדא. עיסא דפק אותנו ועכשיו נאלץ לשלם עוד 30 מטר ריצוף.
ממצא מס' 1: משטחי הריצוף החשודים
אבל רגע, אמרתי לאיציק, עצור סוסים. הרי סחבק ספר במו ידיו 180 מטר, הכיצד יש רק 150? ובכן טוב שיש על מי לסמוך. איציק עשה את מה שאני לא עשיתי ובדק כמה מרצפות יש בקרטון. אלמנטרי, ווטסון! אני הנחתי שיש 4 מרצפות שהן 1.4 מטר אך בפועל היו 3 שהן 1.1 מטר. נפתרה התעלומה רק חבל על אמא של עיסא, שתאריך ימים אמן.
העבודות נכנסו להילוך גבוה, הפועלים פושטים על הבית ובכל יום יש משהו חדש. טיח פנים וחוץ הושלם, ריצוף פנים הושלם והשבוע יגמרו גם את המקלחות ואולי את הריצוף חוץ. כמות וקצב ההחלטות שאנחנו מקבלים מפתיע אותי ואני חייב לומר שהאישה עומדת בזה בכבוד. רבאח, הקבלן, אומר שאמצע פברואר נראה לו ריאלי למסירת הבית. כן, קו הסיום נראה באופק או כמו שאומרים אצלנו בחייל "נכנסנו לפיינל".
הפוסט נכתב בהשראת סדרת המופת "נשות הטייסים" ומוקדש לד', דור העתיד של שחייני ישראל.
