יש אור בקצה השביל

כלל ידוע הוא שאת לוח הזמנים של הבנייה יש להכפיל ב-2 ולהוסיף 5%, כך הופכת חצי שנה ל-8 חודשים וחודש לחודש ושלושה שבועות. ובכל זאת נראה שלכל כלל יש יוצא מן הכלל והפעם הוא נפל בחלקנו.

קצב העבודות משביע רצון ונראה שבדיוק בעוד חודש, בר"ח ניסן או 15.3 למי שמתקשה, נכנס לבית וזה מרגיש כמו לפני החופש הגדול. כבר אין כוח להכין שיעורי בית והמורים עולים על העצבים כל יום עוד קצת.

הצפיפות בבית הקיים נסבלת רק בגלל האופק המדיני שצפוי לנו. המקלחת מריחה כמו בואש, הביוב דולף בחוץ כמו בואדי ערה, נורות נשרפות וקירות הגבס מתפוררים. ביום רגיל אני לא מתקן דברים כאלה, בוודאי שחודש לפני המעבר.

התירוץ הזה של "עוד חודש עוברים" תופס מצויין גם בגזרת הנקיונות. בשביל מה לנקות את הגז? בשביל מה להתאמץ להגיע לקורי העכביש בפינת הסלון? גם ככה עוברים בעוד חודש.

שבילים וחניות

בתוך כך, התחילו היום לצבוע את הבית מבחוץ. גוון השליכט שנבחר הוא ירוק, או יותר נכון הירוקים. 3 גווני ירוק יקשטו את חזיתות הבית במארג מורכב שאנחנו מקווים מאד שיצא יפה. ברכות לג.נ. ממזכרת בתיה שזכתה בסקר הצבעים שהיה פה בסוף נובמבר.

מחר יוצקים את שביל הכניסה ואת רחבת החנייה שבלילות הקיץ החמים אפשר יהיה לקיים עליה אירועים עד 250 איש.

רחבת הריקודים

בקרוב ממש, ובעקבות תלונות חוזרות ונשנות של כמה מקוראי הנאמנים, יעלה פה סרטון שיציג את הבית מתחילתו ועד סופו. פסגת הטכנולוגיה או מה?