הבוקר זה קרה.
בסביבות 7 כשפתחתי את העיניים ידעתי שהוא הגיע. היום הגדול. ה-15 לחודש, אמצע מרץ, ראש חודש ניסן, שבועיים אחרי פורים. תקראו לו איך שאתם רוצים. חיכינו לו שבעה וחצי חודשים והנה הוא כאן.
ציפיתי שיקרה משהו מסעיר. שהבוקר יהיה שונה, ששמחה תמלא את ליבי. אבל הכל היה כרגיל. העייפות, הסנוויצ'ים לילדים, העבודה. הכל היה שם חוץ מהבית שלנו. כלומר גם הוא היה שם רק שהוא עוד לא ממש שלנו. כי אין בו חשמל.
מבט מצפון
אף אחד לא סיפר לי שלהביא את חברת חשמל שתרים לנו את השאלטר לוקח כל כך הרבה זמן ופרוצדורה. כדי שהחבר'ה מהחשמל יתקדמו לכוון צריך קודם להשיג טופס 4, הלא הוא טופס בו מאשרת הרשות המקומית לדייר להכנס ולגור בביתו. הטופס 4 הזה הוא בעצם ערימת טפסים שלוקח איזה שבוע לארגן וכשפסח באופק שבוע הוא מעט מאד זמן.
ממתי הפכנו תלותיים כל כך בחשמל ובשאר התשתיות. מה יש? אי אפשר לבשל על פרימוס ולקרוא לאור נרות? אנשים לא עשו את זה במשך אלפי שנים לפנינו? עשו. אבל אנחנו צריכים את החשמל והמים והגז והביוב והטלפון והאינטרנט שלנו לפני הכל ורק אח"כ אפשר להתחיל לחיות.
כן, האמת שהבית מוכן ומזומן. יש מטבח ומקלחות ומדפים במסדרון ואפילו שטפו את הרצפה לכבודנו. מה שנשאר, כאמור, זה רק להתחבר.
אנחנו במרוץ נגד הזמן. להספיק כמה שיותר חיבורים לפני החג, אחרת הכל נדחה. והחשמל הוא הפיווט. ברגע שנדע מתי יחברו אותנו נתכנן את השאר לאחור.
טיפ השבוע: את בדיקת הממ"ד לא חייבים לעשות ברגע האחרון. אפשר להקדים ולבצע אותה כבר אחרי הטיח.
גם אנחנו כבר במתח, לא ישנים בלילות, ולא בגלל כנה..
אפשר להוריד את המתח, כנראה שלא יחברו לפני פסח
על התחברות פיראטית שמעת? אנחנו חיינו ככה(בלי טופס 4 עם חשמל פיראטי) יותר משנה…
ככה? עובדת מדינה ולא מתביישת להפר את החוק?
1. לידעתך, אני לא מוגדרת כעובדת מדינה, המקום שאני עובדת בו הנו גוף סטטוטורי ולא משרד ממשלתי!
2. כן
גוף סטטוטורי, וואוו, זה נשמע חשוב