בסוף זה קרה. החברים מחברת חשמל הגיעו וחיברו אותנו לציוויליזציה וביום רביעי, 24.3.2010 (בדיוק לפני שבוע) נכנסנו הביתה. המילה 'הביתה' קצת יומרנית כי אנחנו לא ממש מרגישים שזה שלנו. ההרגשה כמו בבית מלון או צימר נעים.
יש המון דלתות לנעול בלילה ומלא מתגים ללחוץ עליהם עד שנדלק האור הרצוי ככה שאנחנו עוד מתרגלים. הדבר המשמעותי ביותר (חוץ מהשירותים שלי) הוא המרחב. פתאום לכל אחד יש את המקום שלו, הילדים מתפזרים בבית ולא שמים לב אליהם. כל אחד יכול לעסוק בענייניו בשקט ובלי להפריע לאחרים.
הבית הפיזי משפיע ישירות על ההרגשה וכולנו יותר רגועים ושמחים. קראתי פעם שבית חדש מעניק חצי שנה של אושר לפני שחוזרים לשגרה. בינתיים אני לא סופר.
אבא שלה קובע מזוזה
הבוקר שאחרי
מזל טוב!
נראה נהדר. שיהיו לכם הרבה שנים שמחות בבית הזה.
יואו! איזה מרגש!
מה זה פאפרצ'י מאחורי העציץ? עדינה! תזהרי! מאחוריך!